מה רצית להיות כשהיית ילדה קטנה?
כשהייתי בערך בת עשר חלמתי שאהיה רקדנית בלט. בלרינה, בשמלת ריקוד לבנה ואוורירית ונעלי אצבע, ורקדן ירים אותי בקלילות, יישא אותי למעלה, ישיב אותי בזהירות לעמוד על אצבעות רגליי, ואז אבצע בקלילות סיבובי פירואט מהירים. אני לא הייתי היחידה שנשבתה בקסמה של הדמות המושלמת הזו; כמה ילדות כמוני, שמנמנות ורכות, עמדו מחוץ לבית הספר לבלט, מביטות בילדות בודדות שמסוגלות היו לבצע תנועות שאנחנו לעולם לא נוכל לעשות, גם לא אחרי שנים של אימונים.
אני נושאת את הזיכרון הזה כפי שכל אישה, כך נדמה לי, זוכרת את הדימוי הראשון שלה של נשיות. זה אולי נראה מרוחק, לא רלוונטי, אולם הדימוי הזה מגדיר את התפיסה הבסיסית ביותר שלנו של איך צריכה אישה להיראות. וזו גם הדמות הראשונה שאנו משווים את עצמנו אליה כיצורים מיניים, נשים לעתיד. התפיסה הילדותית הזו תשתנה כנראה במהלך חיינו, תהפוך אולי למשהו שונה לחלוטין, ועדיין, היא נטועה שם, מציינת את יסוד ההשוואה עם אישה שנראית לנו מושלמת. בחינת הגוף שלנו לצד המודל הזה הזה היא היסוד של דימוי גוף נשי.
תמיד חשבתי שזה מזל רע שהמפגש הראשון שלי עם הנשיות היה דווקא עם דמות רקדנית בלט, שהיא, כמעט מעצם ההגדרה, שונה משאר הנשים בשר ודם, שלעולם לא יצליחו להגיע לשלמות שלה, בקלות התנועה, גמישות, שיווי משקל. לידה כולנו נראות כבדות ומגושמות. ובנוסף לכך, רקדניות הבלט הקלאסי כמעט ואינה חושפת מיניות גלויה, לפחות לא במובן הגשמי הרגיל, כזה שעלול להיות מביך וגס. הבלרינה היא אסתטיות נטולת פגמים של הגוף האנושי; גילוי כמעט רוחני של יופי נשי.
פעם נטיתי להאמין שבתרבויות בריאות ומאוזנות אידאל היופי אינו מנותק לחלוטין מנשים וגברים רגילים. הדמות המגלמת את אידיאל היופי תמיד תהיה יפה יותר ממרבית בני האדם, אולם בדרך המאפשרת להם לחוש שאפשר לחקות אותה, לפחות במידה מסוימת. ביוון העתיקה העריצו גוף נשי סימטרי ומעוצב, בימי הביניים סגדו לנשים מלאות בעלות עור לבן, הרנסאנס הוליד יצירות מופת של עירום נשי מעודן ורך – אבל הבלרינה, לרוע מזלי, איננה ניתנת לחיקוי. הקסם שלה הוא היותה יוצאת דופן, מעין דמות חלומית של אישה, שנראית שברירית וכמעט לא גופנית, אידיאל נשי טהור ותמים.
נזכרתי בחוויה הילדותית המתסכלת הזו כשפגשתי אחיינית שלי, כבת עשר, באירוע משפחתי. היא ישבה לידי, נבוכה וחמודה, מחייכת בביישנות כדי להסתיר את הגשר על השיניים, והחולצה הצמודה שלבשה חשפה סימנים ראשונים של בגרות מינית. בכדי לפתוח בשיחה, שאלתי אותה אם יש מישהי שהיא מעריצה, זמרת או שחקנית, מישהי שהיא רוצה להיות כמותה. ״ריהאנה״ היא ענתה מיד, ״אני רוצה להיות כמו ריהאנה״.
התסכול הישן צף ועלה, הקנאה השתלטה עליי. איזה מזל יש לה, לילדה הזו, שהיא לא צריכה להיאבק עם אלילה שונה באופן מוחלט כל כך ממנה, עם דמות של אישה שהיא לעולם לא תוכל להיות כמותה. ההשוואה עם אישה שהיא לא רק יפה יותר, אלא כלל לא ברת השוואה, נחסכת ממנה. ריהאנה היא כמובן מוכשרת מאוד ונראית טוב מאוד, מעטות יכולות להתחרות איתה. אבל האחיינית שלי תוכל להתבגר תוך כדי מחשבה שהיא הופכת להיות דומה לריהאנה יותר ויותר, בלי זיכרון הילדות המעיק שלי, של תחושת נחיתות עמוקה.
למה היא מוצאת חן בעינייך, שאלתי. את רוצה להיות זמרת? היא חייכה בביישנות, ואז החלה לתאר את ריהאנה בפרטי פרטים: גובהה, צבע עינייה, צבע שערה הצבוע, המשקל שלה, מידת הבגדים שלה, המידות המדויקות של גופה, מידת הנעליים שלה, האוכל החביב עליה, שגרת האימונים שלה, וגם – לאיזה טיפוס של גברים היא נמשכת. התיאור המפורט הזה הותיר אותי בלא מלים.
אז האם מצבה באמת טוב יותר מאשר שלי בגיל עשר, כשהשוויתי את עצמי לרקדנית בלט? בכל אחד מאיתנו טבועה תפיסה של יופי – מישהו שאנו מכירים, אומן, דמות ציבורית – מישהו מתאים באופן מושלם לדימוי שלנו של מראה מושך. ואולם למרות שהיא, או הוא, הם אנשים בעלי תכונות קונקרטיות, עדיין יש משהו מופשט בתפיסת היופי. ברוחנו, האדם שאנו רוצים להידמות לו הוא צללית, דמות שרק קוויה החיצוניים נראים לעין, ואנו ממלאים אותה בתפיסה האישית שלנו של יופי
אנשים צעירים בימינו חשופים לכמות עצומה של אינפורמציה, שמעת שהיא גלויה, אי אפשר להתעלם ממנה. הם כבר אינם יכולים למלא את הצללית באמצעות הדימיון שלהם. אולי נדמה לנו כי נשים שהן מודלים לחיקוי קרובות אלינו יותר, דומות יותר לנשים רגילות; אולם עודף האינפורמציה עליהן הופך את השפעתן למתסכלת אפילו יותר מזו של הבלרינה שלי. ֿ
האחיינית הצעירה שלי איננה מקווה להיות אמנית מצליחה, בעלת נשיות חזקה ומינית, חושפת את היחודיות שלה בדרכים פרובוקטיביות, ומתנהלת היטב בעולם העסקי. היא רוצה להיות בגובה 1.73מ’ לשקול 57 ק״ג, שיהיו לה עיניים ירוקות ושיער צבוע שחור, חזייה מספר 34b, מידות גוף 75-60-80 ונעליים במידה 40.
אני לא בטוחה שהאידיאל הנשי הזה טוב יותר מאובססיה שהייתה לי עם הבלרינה השברירית.
?רוצים להגיב