השכונות החרדיות בארץ נראות לי כמו איים של אירופה הישנה במזרח התיכון: אנשים שבגדיהם מכסים לגמרי את גופם בשמש הים תיכונית הלוהטת, נערות שמטפלות באחיהן ואחיותיהן הצעירות, פנים של ילדים מציצים מחלון כשקולו של הרבי נשמע ברקע. הבניינים לא מטופחים, אין טיפת צמחייה ברחוב, אנשים חוצים את הכביש תוך התעלמות מוחלטת מרמזורים ונדמה שכולם ממהרים להגיע למקום כלשהו.
כשהייתי ילדה ישראלים התייחסו אל החרדים בכבוד רב. אני זוכרת את אבי, היסטוריון של אמנות, אומר בהערצה שהם לומדים מבוקר עד ערב. יש להם הבעה רוחנית כל כך, אמי נהגה למלמל. וכשגברים חרדים עלו לאוטובוס והיה לידי מקום פנוי, נהגתי לעבור למושב אחר מתוך התחשבות, בכדי שלא ייאלצו לשבת ליד אישה, או בעצם ילדה. מכונסים לגמרי בעולמם, אנחנו ראינו אותן כקהילות רוחניות מאוד, אפילו שהם למדו רק כתבי קודש.
כידוע, כל זה השתנה לחלוטין בשנים האחרונות. ככל שעולמם נחשף רבים רואים אותו עתה באופן שונה. אני הגעתי למסקנה שהאופן שאבי ראה אותם (לפני שנים רבות, ומאז שינה את תפיסתו) העידה יותר מכול על געגועים שלו לפן מסוים של החיים יהודים בגולה. היום רבים רואים את העולם החרדי כלא מפותח – יש המשתמשים במילה ‘פרימיטיבי’ – שמגלם צורה לא מתקדמת של דתיות. יש מומחים שטוענים שההסתגרות של הקהילה החרדית הביא לנסיגה רוחנית; אחרים אומרים שהכוח הפוליטי הרס את המרקם האינטלקטואלי של הקהילה. תהא הסיבה אשר תהא, בשנים האחרונות מנסה ממשלת ישראל לכפות לימודי ליבה בבתי ספר חרדיים: מתמטיקה, אנגלית, מדעים, היסטוריה, בלא הצלחה. ממש כפי שהמנהיגים החרדיים דוחים את המחשב, הטלוויזיה, הטלפון החכם, כך הם מתנגדים שהתלמידים ילמדו מקצועות חילוניים.
בשנה-שנתיים האחרונות, אולי אפילו קודם לכן, נפוצו שמועות על שינוי: אנשים צעירים עוזבים את הקהילה החרדית, עוברים להתגורר באיזור תל אביב ומנהלים אורך חיים חילוני. המספרים המדויקים אינם ידועים כמובן. ארגונים של חרדים-לשעבר טוענים כי אלפים נוטשים את הדת; אחרים מציגים תמונה אחרת. ההערכות נעות בין מאות לבין עשרות אלפים. קבוצות פייסבוק של חרדים-לשעבר הופכות לפופולריות מאוד (למשל: https://www.facebook.com/Shikta.Bmrfst/?fref=ts). לעתים מזומנות הן בוטות ואפילו וולגריות, חבריהן אולי נהנים מחרות חדשה אולם עדיין לא פיתחו גבולות פנימיים. אמצעי תקשורת שונים מביאים כתבות על משפחות שעוזבות את העולם החרדי. אבל בסוף 2015 הפכה נטישת הדת לגלויה וברורה, בעקבות תביעה משפטית של חרדים-לשעבר כנגד מדינת ישראל.
התביעה הייתה יוצאת דופן באופייה: חמישים ואחת חרדים-לשעבר תובעים את המדינה על כך שלא מילאה את חובתה להעניק להם חינוך נאות. הם עזבו את העולם החרדי אבל מתקשים למצוא עבודה שנושאת שכר סביר משום שיש להם כישורים מקצועיים מוגבלים מאוד. אבישי מרציאנו, אחד מחברי הקבוצה, אומר: “המדינה נטשה אותנו. ישבתי שנים בישיבה, למדתי ביום ובלילה, ובסופו של דבר נותרתי בלי כלום.” מרבית חברי הקבוצה משווים מאת ידיעת המתמטיקה שלהם לזו של ילדים בבית ספר עממי, הם כמעט ואינם יודעים אנגלית, וחסר להם ידע כללי בסיסי. אחרי שעזבו את העולם האורתודוכסי הם נאלצו להשקיע זמן להוציא כסף רב כדי לנסות ולסגור את הפער בינם לבין בני גילם החילונים. עתה הם תובעים שהמדינה תפצה אותם, ותקים קרן לסיוע לצעירים שעוזבים את הדת. קבוצת הפייסבוק שלהם היא: https://www.facebook.com/yozimleshinuy/?fref=ts
בעבר, כשמנהיגי הקהילה החרדית נשאלו על בעיית ההשכלה החסרה של חניכיהם, הם נהגו להשיב שבחורי ישיבה ‘יודעים ללמוד’. פרשנות של טקטסים קדושים מפתחת את יכולת ההיסק הלוגי, מחשבה ביקורתית, זיכרון. אם יידרשו, הם יוכלו ללמוד בהירות כל נושא.
אפילו אם נניח שזה נכון, הרי חינוך הוא תהליך: לא רק היכולת ללמוד עובדות חדשות ולהתמודד עם אתגרים אינטקלטואליים אלא התפתחות רוחנית הדרגתית, תהליך שבו רוחו ואישיותו של הילד מתעצבים. בית הספר הוא מקום שצריך לעודד צמיחה פנימית, לאפשר לכל תלמיד לממש את היכולות שלו. ג’ון לוק, אחד מאבי המחשבה הפרוגרסיבית המודרנית, ראה את החינוך כהתפתחות בו זמנית של גוף, אופי וידע. חינוך של ילדים, הוא אמר, פירושו “הדרכה של מחשבתם ועיצוב הנטיות הטבעיות שלהם.”
אם הייתי צריכה לנחש הייתי אומרת שפה טמונה תחושת ההפסד של חרדים-לשעבר. אפשר אולי לצבור ידע במהירות, ללמוד מתמטיקה ומדעים כאדם מבוגר. אבל הצמיחה הפנימית של הילד, התהליך האיטי כל כך של מודעות עצמית שנולדת מקריאת סיפור, תיאור פרשנויות שונות, העלאת נקודת מבט חדשה, אפילו התבדחות על הגיבורים, אבדה ולא תשוב.
לצערי הרב, ממשלת ישראל אינה מוכנה להתמודד עם טענותיהם של חברי הקבוצה, ואף נוהגת בציניות גמורה שהיא מפנה את התביעה אל הוריהם. ולא זו בלבד, הממשלה שמתיימרת לכפות לימודי ליבה על חרדים נמנעת מכל עזרה למי שעזב את הדת וחפץ לרכוש השכלה.
הנה מכתב של השר נפתלי בנט שהעביר אלי חבר הקבוצה חיים רובינשטיין. בזמן שליחת המכתב בנט היה שר הכלכלה והשקיע 500 מיליון שקלים בשילוב חרדים אבל לא איפשר ליוצאים בשאלה להנות מאותן הטבות למרות שקיבלו את אותו חינוך והשכלה בדיוק!
?רוצים להגיב