הטרנספורמציה של בכחוס

כמה מיצירות האמנות המעניינות ביותר הן אלה המתארות תנועה. הניסיון לתאר תזוזה באמצעות אמנות דו-מימדית מותיר מקום רב לדמיונו של האמן וליכולות המימטיות שלו. מכיוון שאי אפשר לצייר תנועה – קפיצה, זינוק, נפילה, או תנועות אחרות – תוך כדי התבוננות מדוקדקת במודל שאינו זז, האמן צריך ליצור בעיני רוחו דימוי של תנועה ואז לצקת אותו אל ציור או פסל. באמצעות שימוש באמצעים אמנותיים שונים, כגון התנוחה של הגוף, הבעת הפנים, שרירים מאומצים, אופן התיאור של הבגדים, רקע הולם וסיפורים מוכרים, ניסו אמנים ליצור אשליה שהדמות המתוארת בציור או בפסל באמת נעה.

אחת הדוגמאות הידועות ביותר לתיאור של תנועה הוא ציורו של טיציאן ״בכחוס ואריאדנה״, שנוצר בשנים 1522-1523. הוא מתאר את בכחוס, אל היין והאקסטזה הדתית מהמיתולוגיה היוונית, מזנק אל עבר אריאדנה, בתו של מינוס מלך כרתים. אהובה של אריאדנה תזאוס נטש אותה על האי נקסוס, וספינתו נראית מפליגה למרחקים בחלק השמאלי ביותר של התמונה. על האי מגלה אותה בכחוס, המוביל חבורה של הוללים כשהוא רוכב בכרכרה רתומה לשני ברדלסים. הוא מזנק אליה; החוקרים חלוקים בדעתם אם הוא מבקש להציל אותה או שהוא מתאהב בה במבט ראשון. מאוחר יותר הוא יהפוך אותה לקבוצת כוכבים. רמז לכך מצוי בציור כוכבים מעל לראשה.

הקומפוזיציה מחולקת באלכסון לשני משולשים: אחד ירוק-חום, השני כחול. במשולש הירוק-חום אנו רואים את בכחוס ואת חבורתו הבהמית; המשולש הכחול מתאר את השמים, והוא מתחבר בפינה הימנית התחתונה אל אריאדנה ולשמלתה הכחולה. ובאמצע התמונה מצוי בכחוס באוויר, באמצע קפיצה, מזנק ממשולש אחד אל משנהו.

התמונה צוירה על פי הזמנה של אלפונסו ד’אסטה, הדוכס של פררה, שביקש שהיא תתאר מוטיבים מן המיתולוגיה הקלאסית ושתהיה ״מבוססת בעיקרה על תיאורים של תמונות קלאסיות שאבדו״. הבקשה החידתית הזו הייתה נושא למחקר נרחב של היסטוריונים אל אמנות. החוקרים השתקעו בכתביהם של אובידיוס וקטלוס מתוך ניסיון למצוא את השורות המדויקות ששימשו השראה לתמונה.

כשראיתי את התמונה ב’נשיונל גאלרי’ בלונדון חשתי שיש משהו מוזר בזינוק של בכחוס. עברתי מצד אחד של התמונה לצד האחר, בתקווה שמזווית אחרת תימצא הפרספקטיבה הנכונה; אבל לשווא. תנוחת גופו של בכחוס נראתה לי מוזרה למדי. החלק העליון של הגוף נוטה קדימה באופן לא טבעי. אפשר היה לצפות שהוא יהיה זקוף, כדי לשמור על שיווי משקל כשהרגל תיגע באדמה. ונוסף לכך, הזרוע השמאלית משוכה אחורנית, תנועה לא טבעית לאדם שקופץ. הרגל השמאלית ישרה, תנועה אופיינית יותר דווקא לדחיפה מאשר לקפיצה. והזווית של הבד האדום העוטף את גופו של בכחוס מעידה כי הגוף נע בתנופה כלפי מטה, בזווית חדה כלפי האדמה.  אם כך, האם בכחוס זינק למעלה, קדימה, או כלפי מטה?

לאחר התלבטויות רבות הגעתי למסקנה שהדרך היחידה להסביר את הפוזיציה המוזרה של בכחוס היא לדמיין שהוא עובר מבעד למכשול דמוי- מסך בלתי נראה: החלק העליון של הגוף נטוי קדימה כדי לקרוע אותו; הרגל ישרה כדי לתמוך בגוף בעת הדחיפה; התנופה, עליה מעיד הבד האדום,  נועדה בכדי לבתר את המסך הבלתי נראה ביתר קלות; והיד משוכה אחורנית כפי הנראה בכדי להפוך את הקריעה לקלה יותר. אפילו התנוחה של הראש – בכחוס מביט על פניה של אריאדנה – יכולה להתפרש כחלק מהזינוק, שכן בכחוס מתתמש בראש בכדי לקרוע את המכשול. אם כן, הדימוי ברוחו של טיציאן היה זה של אדם הפורץ מבעד למשהו, עושה מאמץ גופני בכדי לחדור מבעדו ולעבור לצד השני.

אם נמשיך ונפתח את ההשערה הזו, בהכרח תעלה השאלה מהו המכשול דמוי-מסך אותו ביקש בכחוס לפרוץ. מה עמד בדרכו, מונע ממנו מלעבוד מהמשולש הירוק-חום למשולש הכחול? מדוע היה המעבר מאמץ כל כך?

אפולו ובכחוס, אלים מהמיתולוגיה הקלאסית, שניהם בניו של זאוס, אולם הם בעלי אופי שונה בתכלית. אפולו הוא אל הסדר, התבונה וההרמוניה; בכחוס (המכונה גם דיוניסוס) הוא אל האי-רציונאליות, הכאוס והאקסטזה. אופיים הברברי של בני לוויתו של בכחוס ניכר היטב בתמונה. החוקר הנודע של תרבות יוון הקלאסית א. ר. דודס תיאר את בכחוס: ״הוא לוציוס, ‘המשחרר’ – האל שיכול באמצעים פשוטים מאוד, או באמצעים לא כל כך פשוטים, לגרום לך לחדול מלהיות עצמך לזמן קצר, ובכך לשחרר אותך … התפקיד הפסיכולוגי שלו היה לספק את הצורך להתעלם מכל מחויבות, צורך הקיים בכל אחד מאיתנו״.

זה עשוי להיות ההסבר למכשול הבלתי נראה אתו נאבק בכחוס. הטרנספורמציה מקיום המוקדש כולו לסיפוק הצרכים הגסים ביותר – משוחרר לחלוטין מכל מחויבות, כמעט לא אנושי – לקיום שיש בו אהבה ודאגה לאריאדנה הוא קשה מאין כמותו. טיציאן הבין עד כמה מסובכת הטרנספורמציה הזו: הוא ראה את גודל המכשול העומד בדרכו של מי שרוצה להשתנות כך.