הנפילה אל הנאציזם

הנפילה אל הנאציזם

יש משהו חידתי באופן שבו הנאציזם נולד והתפתח. אני לא מתכוונת למקורות ההיסטוריים העמוקים שלו אלא לשינוי ההדרגתי שחל בגרמניה, מחברה שנראתה נורמלית ותקינה לכזו שדוגלת בנאמנות חסרת מעצורים לשליט, אומה, גזע, אידאולוגיה. שינוי הערכים וההרגלים קשה להסבר, במיוחד כשמשווים בין הביטויים המוקדמים ביותר של הנאציזם והתוצאה הסופית: מלחמת העולם השנייה והשואה. במבט לאחור, גרמניה עברה שינוי עצום. אולם האם אפשר היה להבין את עומקו והיקפו בשעה שהוא התרחש?

קלאוס מאן (1949-1906), סופר ופובליציסט גרמני, החל לכתוב את ספרו הידוע “מפיסטו” בשנת 1933 וסיים אותו ב 1936. מתנגד נחרץ של הנאצים, בנו של תומאס מאן ואח של אריקה, הוא עזב את גרמניה ב-1933 והתגורר באמסטרדם ובארצות הברית. בשל ההתנגדות הפומבית שלו להיטלר ושותפיו המשטר הנאצי שלל את האזרחות הגרמנית שלו. “מפיסטו”, שמאוחר יותר עובד לסרט, מתמקד במנגנון הפסיכולוגי של ההסתגלות לאווירה רוחנית חדשה, למשטר חדש.

הגיבור של הרומאן, הנדריק הפגן, הוא איש צעיר ושאפתן.  בתחילת הספר הוא שחקן בראשית דרכו, בעל רוח מהפכנית, תומך בקבוצות קומוניסטיות; בסוף היצירה הוא מנהל התיאטרון הגרמני הלאומי בזמן המשטר הנאצי. אז איך הופך אדם שמתנגד באופן פומבי לאידאלים נאציים לחלק מהמממסד הנאצי?

תשובתו של קלאוס מאן היא הדרגתיות איטית: תהליך ממושך מאוד של התדרדרות מוסרית, שבו כל שלב נראה כמעט מתקבל על הדעת. אין רגע אחד מוגדר של התמוטטות מוסרית, של אימוץ רעיונות גזעניים ואנטישמיים, אלא רק הסתגלות מזדחלת למשטר חדש, התאמה לדרישות ולסטנדרטים שלו.

כאשר רעיונות נאציים מתחילים להתפשט בגרמניה הנדריק הפגן זוכה בתפקיד נחשק באחד התיאטראות  החשובים בברלין. הוא מגנה בגלוי את הגזענות, ואף מכנה את חברתו של הרמן גרינג, אף היא שחקנית, “פרה טפשה”. כשהנאצים עולים לשלטון הוא משתתף בסרט בספרד. הבמאי מבטל מיד את יצירת הסרט. אשתו וחבריו מחליטים לא לשוב לגרמניה – אך לא הוא. השאיפה להיות שחקן מצליח, ידוע ועשיר מביאה אותו לשכנע את עצמו שאמנות חופשית תתקיים תמיד, בנפרד מההתפתחויות הפוליטיות.

באופן מוזר חברתו של גרינג, שלא יודעת כיצד הוא כינה אותה בעבר, מזמינה אותו להופיע לצדה בברלין. הפגן מהסס אולם הפיתוי המקצועי מאפיל על הכול. הוא שב לגרמניה הנאצית לשחק יחד אתה, וכך גם מתיידד עם הרמן גרינג. האחרון מעניק לו את תפקיד מפיסטו ב”פאוסט” של גתה. ולא זו בלבד, הוא עצמו בה להצגת הפתיחה; בהפסקה הוא מזמין את הפגן לתא שלו בתיאטרון ולעיני הקהל כולו לוחץ את ידו. באותו רגע הופך הפגן לשחק ידוע. “כמה קל היה הכול! וכמה חלק: הנדריק חש שהוא בר מזל. כל הרצון הטוב הזה נפל לחיקו כפרי בשל. האם יכולתי לדחות את כל הזוהר הזה? איש לא היה עושה זאת במקומי – מי שטוען כך אינו אלא רמאי וצבוע”.

השלב הבא הוא שימוש בקשריו עם גרינג בכדי להציל חבר מברלין שעסק בפעילות אנטי נאצית. הוא גאה בכך שהציל את חברו, אך לא רק בכך: “הצלתי אדם, חשב בגאווה … האם כל ההרפתקאה הזו שהוא משתתף בה תימשך לנצח? האם לא יבוא יום המהפך הגדול, יום הנקם? למקרה הזה מוטב, ואפילו חיוני, להכין לעצמך ביטוחים מראש. המעשה הטוב שגמל לאולריכס פירושו ביטוח יקר ערך במיוחד.. הנדריק שמח בו מאוד”. הוא קר ומחושב. אם ייפול המשטר הנאצי כדאי שתהיה לו דרך להצדיק את קשריו עמו.

כשגרינג עומד לחסל את הפילגש שחורת העור שלו מצליח הפגן לשכנע אותו לגרש אותה לפריז. הוא פוגש בה בתא חשוך וקטן בכלא, לפני הגירוש, ומזהיר אותה: “רק תנאי אחד כרוך בחופש הזה …את חייבת לשתוק! אם אינך יכולה לשמור על פיך כי אז הגיע סופך. גם בפריז לא תימלטי מגורלך”. עתה הוא מאיים בגלוי על אישה יקרה מאוד ללבו.

המינוי של למנהל התיאטרון הלאומי הוא רגע של ניצחון אישי; הוא נישא בשנית וחי בעושר מופלג, אולם חברי המחתרת מאיימים עליו: “אנחנו נדע את מי לתלות ראשון”. תחושת הביטחון שלו מתרסקת ומביאה להתמוטטות רגשית, והוא צועק מתוך בכי “מה כולם רוצים ממני?  … הרי אני סתם שחקן פשוט, לא יותר”.

המשפט האחרון מבטא בתמצות את תפיסתו ההיסטורית של קלאוס מאן: גרמנים רבים שלא היו נאצים נלהבים אולם שיתפו פעולה עם המשטר מסרבים לשאת באחריות המוסרית למעשיהם. התהליך ההדרגתי מאוד של ההסתגלות אל הנאציזם איפשר להם להתחמק מהכאה על חטא. הפגן עשוי אפילו לטעון שהוא עצמו קורבן; אולם בלי אנשים כמותו הנאציזם לא היה משגשג ומצליח.

1 Comment

  • Anonymous says:

    אוי כמה שזה מציאותי
    האם זה יכול להתרחש בכל מקום? בכל זמן? לכל מדינה?
    לא נראה לי שאני רוצה לדעת את התשובות

?רוצים להגיב