כתיבת הספר Five Selves

כשהתחלתי בכתיבה ספרות, לא תיארתי לעצמי שקובץ סיפורים שלי יראה אור באנגלית, בהוצאה בבריטניה. פרסמתי קודם ספרות מדעית, אולם כתיבה אמנותית היא שונה בתכלית. לאחר מותו של אבי שב והתעורר הרצון לכתוב ספרות. שלושה שבועות ניצבתי עם בני משפחתי על ערש הדוואי שלו בבית החולים ״הדסה״ בירושלים, ואז הוא הלך לעולמו. כשעזבתי את בית החולים החלטתי להתחיל לכתוב סיפור.

לאחר שהשלמתי שלושה סיפורים, חשבתי שאולי הם ראויים לפרסום. שלחתי אותם לאהרון אפלפלד, סופר אהוב עליי במיוחד. לאחר כמה שבועות – כשהפסקתי כבר לקוות שהוא יענה לי – אפלפלד התקשר. בקולו העדין והרך הוא החמיא לי, עד כדי כך שלמרות המבוכה הרבה לא יכולתי לעצור את הדמעות. לולא התמיכה המשמעותית שלו, הסיפורים כפי הנראה לא היו רואים אור.

אני כותבת בעברית. זו שפת אמי. דווקא משום שאני בטוחה בידיעת העברית שלי הרשיתי לעצמי לחרוג מכללי הדקדוק החמורים, בכדי ליצור סגנון אישי. אולם כשתרגמתי את הסיפורים לאנגלית – רציתי שקהל רחב יותר יוכל לקרוא אותם – היססתי אם לשמור על הדקדוק בלתי שגרתי. החלטתי להשאיר אותו כפי שהוא. רק כך שאני יכולה לבטא את עצמי.

למזלי הטוב, עורך יוצא דופן, רוברט פיט מ״הולנד האוס בוקס״ קיבל את הסיפורים. לילה אחד, כשלא הצלחתי להירדם, חיפשתי באינטרנט ומצאתי מו״ל, ״אנחנו מפרסמים ספרי איכות, ספרות בידיונית במיטבה״. שלחתי את הסיפורים, ושמחתי מאוד כשרוברט הביע רצון לפרסם אותם.

בעת עריכת הסיפורים הוא הותיר את הדקדוק השונה מעט; אני אסירת תודה על כך. התוצאה הייתה שונה לגמרי אם הוא היה מתאים את הטקסט ללשון תיקנית לחלוטין. כשנפגשנו בלונדון בכדי לדון בהיבטים השונים של הוצאת הספר הוא הציע שאתחיל לכתוב בלוג. הופתעתי מההצעה, וחשבתי בקול רם ״אבל על מה אני אכתוב?״ רוברט רק חייך והשיב ״אני חושב שאת תהיה מאוד טובה בזה״. הבלוג שלי, ״על עצמנו ועל אחרים״, הפך למקור להנאה מרובה. לא זו בלבד שהוא כלי לביטוי עצמי, עתה בלי כל קשר לספר, אלא הוא גם מאפשר לי ליצור קשר ושיחה עם אנשים שלא הייתי יכולה להכיר בכל דרך אחרת.

כשהעותקים המיועדים למבקרי ספרות היו מוכנים, חבר בלונדון הציע לנסות ולשאול את מרים גרוס אם היא מוכנה לקרוא את הספר. קראתי את האוטוביוגרפיה המרתקת שלה, ״חיים כמעט אנגליים״, וידעתי שהיא מבקרת ספרות מוערכת מאוד. מרים הסכימה לקרוא את הספר, ועותק נשלח אליה. הייתי חרדה מאוד; חששתי שהיא תסתייג מהסגנון שלי. אולם לאחר כמה ימים הגיע אימייל, ״עמנואלה יקרה,  התרשמתי והתרגשתי מאוד מספרך…״ מרים היא מקור להשראה, ואני רואה עצמי ברת מזל שאני זוכה לקבל את העצות הטובות שלה.

הסיפורים מתרחשים בישראל. אבל לא, הם לא עוסקים בסכסוך הישראלי-פלסטיני.  למעשה רק סיפור אחד נסב על אופיים של החיים בארץ. כשמביטים על ישראל מבחוץ נדמה כי הסכסוך הזה הוא מקור הזהות הישראלית. למעשה, למרות החשיבות הרבה שלו, החיים פה מורכבים מבחינות רבות.

הציונות היא, ביסודה, ניתוק מחיי היהודים בגלות. אני לא יכלתי לדבר עם הסבתא היחידה שהייתה לי, סבתא גוסטה. היא דברה גרמנית ויידיש; אני דיברתי עברית. היא נהגה לקרוץ לי, לחייך אליי, לעתים ללטף את ראשי – אבל לא יכולנו לדבר. ולמרות שאבי היה היסטוריון של אמנות, אדם שהקדיש את כל חייו לעיסוק אינטלקטואלי, הוא ואמי אימצו את העמדה שהחיים בישראל הם התחלה חדשה, מנותקת מהעבר. היום ניכרת נטייה להתחבר שוב אל עולמם של יהודים בדורות הקודמים, שחיו בגולה.

הסיפור הראשון, ״מעוף הציפור״, הוא סיפור על אישה שנוסעת מישראל לשיקאגו לאחר מות אביה. זהו סיפור ההתמודדות שלי עם מותו של אבי האהוב. ״עגילים״ נסוב על יחסים בין סבתא לנכדתה בישראל – שלוש נשים ישראליות, שלושה שלבים בהתפתחות החברה בארץ. ״המורה ללשון״ הוא התבוננות על השינוי עולם הערכים שלנו; מורה מסורה ומצוינת מפוטרת מעבודתה משום שהיא איננה די אסרטיבית, לא ‘מודרנית’ מספיק. ״כלב שמירה״ הוא סיפור על התמודדות עם פוביה. גבר צעיר מתמודד עם פחד מכלבים. ו״הילה״, יצירה ניסיונית, היא סיפור על אדם המתעורר מתאונה קשה ואינו מכיר את בני משפחתו. זהו ניסיון לאמץ נקודת מבט היולית.

ובכן, זהו זה. הספר יראה אור בחמש-עשרה בפברואר. אפשר יהיה לרכוש אותו בכריכה קשה או רכה, או בעותק דיגיטלי, ב״אמזון״, ״ווטרסטונס״ ובחנויות ספרים טובות באנגליה.  אני מקווה שתיהנו ממנו, ואשמח לשמוע כל התרשמות של הקוראים.

———————————————————————————————

 ביום שיצא הספר, התפרסמה הביקורת הזו:  The Mail On Sunday, February 15th

The Best New Fiction1

שמחתי לראות עוד ביקורת טובה ב״ג’ואיש כרוניקל״ ב-26 בפברואר 2015

ביקורת נפלאה, עם “כוכב”, בפבלישרס וויקלי.

2 Comments

  • הילה רופמן says:

    מאחלת לך שפע הצלחה ובטוחה שהספר יגע בלבם של קוראים רבים. אני התרגשתי ממילותייך והזדהתי. הייית רוצה לקרוא את הספק בעברית גם כן, ומתארת לעצמי שיש בו מקצב ייחוד ואמירה אישית.

    • emanuelarubinstein@gmail.com says:

      הילה, תודה רבה! אני מקווה שהספר עוד יראה אור בעברית

?רוצים להגיב