נפילת חומת ברלין בשנת 1989 נתפסה בעיני רבים כתחילתו של עידן חדש, אופטימי ומלא שמחה. נדמה היה כי השפעתן של ארצות הברית ומדינות אירופה הולכת ומתרחבת ואין כוח שיכול לעצור אותן. רבים סברו כי העולם צועד בבטחה אל מציאות טובה יותר. רק מעטים – ולאונרד כהן ביניהם – הביעו חשש מפני התהליך ההיסטורי רחב הממדים הזה, סבורים כי השלטת ערכים דמוקרטיים היא מורכבת יותר מעצם ההכרזה שהיא מתקיימת.
לאחר נפילה החומה החל לאונרד כהן לכתוב את השיר “דמוקרטיה”. הוא מילא מחברות עם בתים וחרוזים, מחק והוסיף, שינה ושינה בחזרה, יותר חמישים גרסאות של השיר נפסלו עד שהגיע לזו הסופית, שהושמעה לראשונה בשנת 1992. בסופו של דבר מתמצת השיר את האופן שבו תפס לאונרד כהן את התרבות האמריקאית ואת יחסה אל הדמוקרטיה. השיר הוא מעשה מחשבת של אמירות היסטוריות רציניות והתייחסות אירונית אל מלים שנשמעות לעתים מזומנות בארצות הברית.
המוטיב החוזר של השיר, “דמוקרטיה מגיעה לארצות הברית” (התרגומים כולם שלי), מפתיע מאין כמותו. אנו נוטים לתפוס את ארצות הברית כמקור להשראה למדינות אחרות, לעתים מתייחסים אליה כאל “הדמוקרטיה הגדולה בעולם”. אולם בתחילתו של שיר זה אנו מופתעים לגלות שהדמוקרטיה דווקא חודרת אל ארצות הברית, מבעד לחורים בלתי נראים באוויר ובקירות, מהמפגינים בכיכר טיין-אן-מן בסין. אולם כמה שורות לאחר מכן מסתבר לנו שכהן מתייחס גם אל מקומות בתוך ארצות הברית (כמו מפעלי שברולט) כמפיצים רעיונות דמוקרטיים ש”מגיעים” לארצות הברית. אז איפה נמצאת ארצות הברית ומהיכן מגיעות התפיסות הדמוקרטיות?
אם נלך בעקבות ההיגיון של השיר נגלה שארצות הברית היא בעיקרה מושג, רעיון, מקום שלא הגבולות הגאוגרפיים שלו הם חשובים אלא העקרונות המונחים ביסודו. אין כמו האירועים של החודשים האחרונים בכדי לאשש את התפיסה הזו: לא הגבולות הפיזיים של ארצות הברית חשובים אלא צורת החיים האמריקאית. באחד הראיונות שהעניק לאחר פרסום השיר אמר כהן כי זהו שיר על מקום “שאין בו בפנים ובחוץ. יש רק חיים דמוקרטיים.” ומהי ארצות הברית? “המעבדה של הדמוקרטיה”, המקום שבו נבחנים הלכה למעשה כל העקרונות הדמוקרטיים. דמוקרטיה איננה מצב קבוע אלא תהליך, בחינה אינסופית אל רעיונות כמו שוויון, חירות, הזדמנות שווה. הפזמון של השיר מדמה את ארצות הברית לאנייה ששטה, וצריכה להישמר מפני תאוות בצע ושנאה.
מכאן מבקש כהן להגדיר את התרבות האמריקאית. ראשית הוא מצביע אל השורשים הדתיים של אמריקה. “הדרשה על ההר” היא נקודה המוצא שלו, ומשם הוא ממשיך בתיאור מאלף של החיים בארצות הברית. דמוקרטיה, הוא קובע, איננה מובנית מאליה; היא נקנית במאמץ, בסבל, היא עולה “מן הסבל ברחובות”, ממתח בין שחורים ולבנים, מנשים שכורעות מתוך מצוקה, ממאבק מי יגיש אוכל ומי יאכל, השיר רווי בתיאורים של בני אדם שמתמודדים עם סבל יומיומי. ארצות הברית של לאונרד כהן איננה ארץ שלווה ועשירה, מקום שבו זכויות האדם מובטחות. זוהי ארץ שבה מתקיים מאבק מתמיד, “העריסה של הטוב ביותר והרע ביותר”, ארץ שמאפשרת להגיע להישגים מופלגים אולם גם לשפל נורא.
מעניינות במיוחד הן האבחנות שלו שנוגעות לאינדיבידואליזם האמריקאי, הרוח שדוחפת את האדם להגשים את חלומותיו, אולם כך גם מרחיקה אותו מאחרים. “פה יש רעב רוחני” הוא קובע, אולם כורך את הצורך בהגשמה עצמית בפירוק המשפחה – “ופה המשפחה מתפרקת”. בנימה אירונית הוא ממשיך את ומתאר את הבדידות שבחיים האמריקאים, ההתכחשות למקור היותו של האדם בודד: “ופה אומרים האנשים הבודדים כי יש לפתוח את הלב, לפני ולפנים.” מובן שהבדידות איננה תוצר של חוסר פתיחות, אולם זה מעין מנגנון הכחשה, חוסר רצון לראות את הקשר ההדוק בין האינדיבידואליזם הקיצוני לבדידות. ואף שהרוח האמריקאית היא בעלת אופי מיני, חושנית ויצרית, בסופו של דבר נותר האדם בגפו.
בבית האחרון נדמה שהוא מפרק את החיים בארצות הברית למרכיבים הקטנים ביותר שלהם, כמעט לחומרים הפיזיים מהם הם עשויים. “אני לא ימין ולא שמאל, רק נשאר בבית היום, נשאב אל המסך הקטן, חסר התקווה”. זו הרדוקציה של העקרונות הנעלים לחיים פשוטים, לעתים נטולי עניין. חלק גדול מהאמריקאים כלל אינם מתעניינים בפוליטיקה, בשאלות העקרוניות של הדמוקרטיה, והם נסוגים לחלוטין אל המרחב הפרטי, צופים בטלוויזיה במשך שעות. אולם גם באנשים הללו, שנדמה כי הם מנותקים מחיי המדינה, נטועה הרוח החזקה והעמידה של אמריקה, זו שאיננה מתכלה: כמו שקיות זבל שאינם מתפרקות.
אין כמו הדימוי הזה בכדי להעביר רעיון גדול באמצעות חפץ קטן: לא נאומים חוצבי לבבות על הדמוקרטיה, לא הנשר המלכותי או היד המונחת על הלב בעת שירת ההמנון – שקית זבל בלתי מתכלה, דבר מה שהוא יציר כפיו של האדם, נטול הוד או חן, אבל מחזיק מעמד לנצח.
“Democracy”
It’s coming through a hole in the air,
from those nights in Tiananmen Square.
It’s coming from the feel
that this ain’t exactly real,
or it’s real, but it ain’t exactly there.
From the wars against disorder,
from the sirens night and day,
from the fires of the homeless,
from the ashes of the gay:
Democracy is coming to the U.S.A.
It’s coming through a crack in the wall;
on a visionary flood of alcohol;
from the staggering account
of the Sermon on the Mount
which I don’t pretend to understand at all.
It’s coming from the silence
on the dock of the bay,
from the brave, the bold, the battered
heart of Chevrolet:
Democracy is coming to the U.S.A.It’s coming from the sorrow in the street,
the holy places where the races meet;
from the homicidal bitchin’
that goes down in every kitchen
to determine who will serve and who will eat.
From the wells of disappointment
where the women kneel to pray
for the grace of God in the desert here
and the desert far away:
Democracy is coming to the U.S.A.Sail on, sail on
O mighty Ship of State!
To the Shores of Need
Past the Reefs of Greed
Through the Squalls of Hate
Sail on, sail on, sail on, sail on.It’s coming to America first,
the cradle of the best and of the worst.
It’s here they got the range
and the machinery for change
and it’s here they got the spiritual thirst.
It’s here the family’s broken
and it’s here the lonely say
that the heart has got to open
in a fundamental way:
Democracy is coming to the U.S.A.It’s coming from the women and the men.
O baby, we’ll be making love again.
We’ll be going down so deep
the river’s going to weep,
and the mountain’s going to shout Amen!
It’s coming like the tidal flood
beneath the lunar sway,
imperial, mysterious,
in amorous array:
Democracy is coming to the U.S.A.Sail on, sail on …I’m sentimental, if you know what I mean
I love the country but I can’t stand the scene.
And I’m neither left or right
I’m just staying home tonight,
getting lost in that hopeless little screen.
But I’m stubborn as those garbage bags
that Time cannot decay,
I’m junk but I’m still holding up
this little wild bouquet:
Democracy is coming to the U.S.A.
?רוצים להגיב