תואר ה’בוגר’ שלי הוא בספרות השוואתית ופילוסופיה. ספרות הייתה מבחינתי הבחירה הטבעית, פילוסופיה הייתה פשרה. החלטתי שזו בחירה נכונה בחוג שמבחינתי יהיה תמיד שני לספרות. שלוש שנים מאוחר יותר, כשהשלמתי את לימודי התואר הראשון, חשתי הקלה שסיימתי ללמוד פילוסופיה. אני אוהבת ספרות – ואמנויות בכלל – משום שיש בהם תמיד תערובת של מופשט וקונקרטי, אמיתות כלליות ופרטים ספציפיים מחיי היומיום. פילוסופיה הייתה מופשטת מדי בשבילי.
האירועים הפוליטיים בזמן האחרון גורמים לי לחשוב שטעיתי. הליברליזם, הפילוסופיה שעיצבה את המערב, הפכה למקור להתרחשויות פוליטיות וחברתיות. אמצעי תקשורת שונים שעוסקים בבעיית הפליטים באירופה משתמשים במושגים כמו בחירה חופשית, סובלנות דתית, הזכות הטבעית לחופש – כולם מונחים פילוסופיים שתבעו האבות המייסדים של הליברליזם.
הליברליזם הוא כמובן פילוסופיה מורכבת ורבת פנים שנולדה במאה השבע-עשרה. הפילוסוף הבריטי ג’ון לוק נחשב למייסדה. מאז היווצרותה ועד היום היא עיצבה כמעט כל פן של החברה המערבית: צורות השלטון, אופייה של החברה, חשיבותה של ההשכלה, הזכות לקניין פרטי ועוד. תפיסות ליבריות משפיעות הן על הליברלים והן על השמרנים.
הרעיון הכללי ביותר של הליברליזם הוא שהאדם צריך להיות חופשי. אסור שיהיה עבד, כלוא ללא סיבה מוצדקת, או שייאלץ לקבל עקרונות שהוא מתנגד להם. אולם מייסדי הליברליזם היו מודעים היטב לפרדוקס שמונח ביסודה של הפילוסופיה שלהם: חירות גמורה של אדם אחד היא עבדותו של אחר; מימוש עצמי שם אדם אחד מונע הישגים מאחרים. עצם קיומו של משטר כלשהו עומד בניגוד לחופש המוחלט של כל אדם.
הפילוסופים המודרניים עסקו בהרחבה רבה בליברליזם. הם התמקדו בעיקר ביחסים בין האדם לשלטון וכיצד ניתן לקיים את החופש בחברה שיש בה משטר כלשהו. ג’ון לוק, תומאס הובס, ז’אן-ז’ק רוסו, עמנואל קאנט, ג’ון סטיוארט מיל, ישעיהו ברלין והוגי דעות חשובים אחרים עסקו בפרדוקס המונח ביסוד הליברליזם.
הם סברו כי מה שמאיים על החופש של האדם מצוי בתוך החברה עצמה: השלטון הוא זה שמגביל את חירותו של הפרט. מלכים לא העניק לבני אדם את הזכויות המגיעות להם ומשטרים שונים מנעו מבני אדם מלחיות על פי רצונם. היו גם ממשלות שלא העניקו זכויות לכל האזרחים אלא רק לחלקם, ואילו אחרים נותרו עבדים. ברוחם של הפילוסופים, האיום על החופש היה המשטר עצמו.
במאה התשע-עשרה, כשאירופאים כבר היו מודעים היטב ליבשות שלא היו חלק מן העולם המערבי, ג’ון סטיוארט מיל התייחס אל המפגש בין חברות ליברליות ללא ליברליות: בניגוד לחברות המערביות היו “ברברים”, חברות שלא אימצו את מערכת הערכים המערבית. הוא מהרהר האם המערב צריך לכפות עת הערכים שלנו עליהם: “לברברים אין זכויות של אומה, להוציא אולי את היחס שיאפשר להם להפוך לכאלה במהרה. החוקים המוסריים היחידים שתקפים ביחסים בין הממשל הליברלי והברבארים הם חוקים אוניברסליים, כאלה שמתקיימים בין אדם לחברו.” אף שהוא כינה את הזרים “ברבריים”, צריך לשפוט אותו בזהירות. זוהי אחת הדוגמאות המוקדמות לפילוסוף מערבי המתייחס לעולם שמחוץ לאירופה כחלק מעולמו שלו. אף שהוא לא חשד לרגע שה”ברברים” מסכנים אל עולמו, הוא שקל האם יש לכפות עליהם תפיסות ליברליות.
לפיכך, הפילוסופיה כמעט ולא עסקה בשאלה של האיום חיצוני על החברה הליברלית: אין זו התמודדות עם אויבים, אלא הצטרפותם של אנשים רבים שאינם מחזיקים בערכים ליברליים. אני מבקשת להבהיר שאין כוונתי לעזרה הומניטרית לפליטים שנמלטים מרצח עם. הם ראויים לכל עזרה מאירופה, ארצות הברית וישראל!
נדמה לי שהפרדוקס של הליברליזם שב ועולה, אולם בצורה חדשה, משום שהאיום על החברה הליברלית השתנה. השלטון כבר אינו האיום. עתה אילו הם אנשים שאינם מחזיקים בערכים ליברליים, הם מצטרפים לחברה המערבית ומאיימים לשנות אותה. כיום רבים רואים במאמינים מוסלמים את האיום העיקרי, אבל זו יכולה להיות כל קבוצה אחרת. מכיוון שהעולם שלנו וירטואלי כל כך, אפשר לתאר את האיום במונחים של הרשתות החברתיות. נניח שאתם חברים בקבוצה בפייסבוק שעוסקת בזכויות אדם. אם אנשים רבים שמתנגדים לעצם הרעיון של זכויות אדם רוצים להצטרף לקבוצה ולהביע את דעתם, האם נכון יהיה לחסום אותם?
המחשבה הפילוסופית של העבר צריכה להתחדש, להתאים את עצמה אל העולם העכשווי. המציאות הנוכחית מחייבת הרחבה תיאורטית של הליברליזם, אולי בדמות אספקטים חדשים שיתווספו לרעיונות הישנים. המאורעות שמתרחשים כעת מעלים שאלות חדשות, שטרם מצאו פתרון, כמו איך מתייחס הליברליזם לפרטים לא-ליברליים של החברה? האם יש צורך לכפות רעיונות ליברליים? האם אנחנו צריכים לקבל את כל מי שמבקש להצטרף לחברה שלנו, במנותק מהשאלה אם הוא מחזיק בדעות לא-ליברליות?
כיום אני שמחה שלמדתי פילוסופיה, אבל זה רק מחזק את התחושה שלי שיש צורך עמוק ומשמעותי בפיתוח תיאורטי של הפילוסופיה הליברלית.
?רוצים להגיב