המודל והחיקוי: הילרי קלינטון

Hillary1

הנאום של מישל אובמה בוועידה הדמוקרטית ריגש נשים רבות בעולם כולו. היא גרמה לנו לראות את תפקיד ההיסטורי המיוחד של הילרי קלינטון: האישה הראשונה שמועמדת להיות נשיאת ארצות הברית. מישל תיארה את ההישג של הילרי במונחים אישיים: “ובגלל הילרי קלינטון, הבנות שלי, והבנות והבנים של כולנו, רואות כמובן מאליו את העובדה שאישה יכולה להיות נשיאת ארצות הברית.” ביטויים ומטפורות רבים משמשים לתיאור דרכה של הילרי: “מודל לחיקוי לנשים צעירות”, “שוברת את תקרת הזכוכית”, “ניצחון פמיניסטי”, “חג מולד פמיניסטי”, “עושה היסטוריה” ועוד ועוד – כולם מתמקדים בהישג שהוא באמת יוצא דופן.

משום שהילרי היא מודל לחיקוי לנשים הן בארצות הברית והן מחוצה לה, מן הראוי לבחון היבטים שונים של חייה. ייתכן שהיא מקור להשראה בדרכים שונות.

השינוי: הילרי קלינטון היא לא אשת קריירה שנאבקה עד שהגיעה לשיא. למרות השאיפות הפוליטיות שלה לפני שביל קלינטון נבחר לנשיא, היא הפכה מוכרת לציבור הרחב קודם כל כגברת הראשונה, ורק לאחר מכן כפוליטיקאית בזכות עצמה. אמנם היא תמיד עסקה בפעילות פוליטית ושאפה ליישם את העקרונות החברתיים שלה. אבל בכל זאת, היא הייתה קודם כל אשתו של הנשיא. בעת שהייתה הגברת הראשונה רבים טענו כי יש לה השפעה מרחיקת לכת, מוגזמת. בין אם הטענה היא נכונה ובין אם לאו, הטיעון עצמו מעיד על מגבלות מעמדה של הגברת הראשונה: מוכשרת וכריזמטית ככל שתהיה, ההשפעה שלה לא יכולה לחרוג מטווח מסוים.

מבחינה זו, הילרי מגלמת לא רק הצלחה מקצועית אלא גם אומץ ותעוזה הנדרשים בכדי לאמץ את השינוי. היא מודל לחיקוי לנשים שרוצות לצאת לדרך חדשה, להגשים את השאיפות המקצועיות שלהן בנוסף להיותן בנות זוג. רוב הנשים, כך נדמה לי, מתקשות לתאר את עצמן כנשיאות של ארצות הברית, אבל הם מתחברות בקלות לפן זה בחייה של הילרי.

זוג נשיאים: אם הילרי תיבחר, תהיה זו הפעם הראשונה שבעל ואישה יכהנו בתפקיד הבכיר הזה. למצב המיוחד הזה עשויות להיות השלכות פוליטיות. בנוסף לכך, זה עשוי לעצב את התפיסה הכללית של מהי זוגיות בעידן המודרני. הקשיים של חייהם המשותפים נידונות כבר בהרחבה, בדרכים מכובדות וולגריות. אבל יש פה משהו מעבר לפרטים: כפי הנראה האידאולוגיה והמטרות המשותפות חזקות הרבה יותר מן המכשולים האישיים. זה שונה לחלוטין מרעיונות רומנטיים, על תשוקה המאחדת גבר ואישה, וקרוב יותר לשותפות, חברות, אולי אפילו סולדריות. הנישואים שלהם משרתים את הקריירה של שניהם.

אין כל חידוש ברעיון של נישואים המשרתים אינטרסים. ההיסטוריה של אירופה עוצבה לעתים מוזמנות על ידי נישואים בין משפחות אצולה. אבל הקשר בין הקלינטונים הוא בעל אופי מודרני: הנישואים אינם נכפים על האישה, הם אינם מאחדים ארצות אלא פרטים בעלי ערכים פוליטיים וחברתיים משותפים, הגבר ואישה שווים – אולי שניהם יהיו נשיאי ארצות הברית! – והם כמובן חופשיים להתגרש. בסופו של דבר, הילרי וביל קלינטון עשויים לשמש מודל לנישואים שמחזיקים שנים רבות ומושתתים אל שאיפות משותפות.

אם היא תיבחר, הנשיא לשעבר יהיה במעמד של בן זוג של הנשיאה. זה מדגיש עוד יותר את האופי הזמני של המעמד. להיות “בעלה של” או “אישתו של” הוא שלב בחיים, לא מקור להגדרה עצמית. נדמה לי שאין דבר שמשרת טוב יותר את האידאלים הפמיניסטיים.

אמהות: בנאומה בוועידה הדמוקרטית צ’לסי קלינטון תיארה את הילרי כאם אוהבת ומסורה: “לא חשוב מה קרה בחיים שלה, היא תמיד, תמיד הייתה שם בשבילי.” גם כשהייתה עסוקה מאוד, האמהות הייתה בעלת חשיבות רבה בחייה.

הנה מגיע שינוי, חשבתי כששמעתי את זה. בשנת 2007, כשהתמודדה על תפקיד המועמדת של המפלגה הדמוקרטית, היא למעשה הסתירה  את החוויות שלה כאישה וכאם. עכשיו הבת של חושבת שמן הראוי ליידע את המצביעים על כך שהיא הייתה אמא נפלאה. האמהות עיצבה אותה, והיא אינה מטשטשת זאת; עתה היא מודה בכך שזה חלק ממנה, מהאדם שאנשים יצביעו עבורו.

כל הביטויים הללו, “לשבור את תקרת הזכוכית” וכדומה, הם חסרי משמעות אם מכחישים את חוויותיה של הילרי כאישה. זה מוביל אותנו לשאלות היסודיות ביותר של הפמיניזם: האם שוויון פירושו זהות? האם גברים מצליחים הם המודל היחיד להצלחה מקצועית? האם נשים צריכות לעצב את התפיסה של מהי קריירה?

התרומה המהותית ביותר של הילרי קלינטון לפמיניזם עשוייה להיות ההכרה שלה בצד הנשי של חייה. ההישג העצום הוא שאישה, בת זוג, שותפה, אמא וסבתא נבחרה כמועמדת לנשיאות ארצות הברית.

?רוצים להגיב